פסק-דין בתיק ת"א 5287-08-07

מבוא

1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות ניתוח לכריתת רחם שעברה אצל הנתבע.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

2. התובעת, ילידת 10.12.1960, בת 51 היום, רווקה, ללא ילדים, הייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה קצינה בצבא קבע בצה"ל. התובעת התגייסה לצבא קבע בחודש אוקטובר 1991 והשתחררה משירות בצבא הקבע בחודש יולי 1997.

הנתבע הינו בית החולים המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים (להלן: " הנתבע" או " שערי צדק").

3. במהלך שירותה של התובעת בצבא קבע התגלה בגופה בשנת 1996, בהיותה בת 35, גידול ממאיר בצוואר הרחם. התובעת הופנתה על ידי גורמי הצבא למרכז הרפואי תל אביב (להלן: " איכילוב"), לפרופ' גלעד בן ברוך - מנהל היחידה לגניקולוגיה אונקולוגית בבית חולים תל השומר ע"ש שיבא (להלן: " פרופ' בן ברוך"), ולפרופ' עוזי בלר - גניקואונקולוג בבית חולים שערי צדק - הנתבע (להלן: " פרופ' בלר").

4. התובעת בחרה לקבל טיפול בבית החולים שערי צדק, ובתאריך 30.6.96 עברה שם ניתוח בהרדמה כללית. במהלך הניתוח עברה התובעת כריתת רחם רדיקלית, דיסקציה (הוצאה) של בלוטות הלימפה באגן וטרנספוזיציה (הסטה) של השחלות מחוץ לאגן. בבדיקה פתולוגית נמצא כי הגידול חדר כמעט בכל עובי צוואר הרחם, ובבלוטת לימפה אגנית אחת נמצאו גרורות של קרצינומה, ועל כן הומלץ על תוספת טיפול קרינתי לאגן (סיכום מחלה בשערי צדק, ת/19). 

5. בשנת 1998 הגישה התובעת תביעה לקצין התגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: " חוק הנכים") בגין הגידול הממאיר שהתגלה בגופה במהלך שירותה הצבאי. קצין התגמולים דחה את התביעה מן הסיבה שאין קשר בין מחלתה של התובעת ובין הטיפול הרפואי שניתן לה ותנאי שרותה. התובעת ערערה על החלטת קצין התגמולים לוועדת ערר לפי חוק התגמולים (ע"נ (חי') 523/00). בתאריך 6.12.07 החליטה ועדת הערר כי הייתה התרשלות באבחון מוקדם של המחלה. נקבע, כי הסרטן עצמו לא נגרם עקב השירות הצבאי, אלא החמיר עקב השירות הצבאי. הוועדה העמידה את ההחמרה במצבה של התובעת בעקבות אי הגילוי המוקדם בשיעור של 50%. (מסמך 6 במוצגי התובעת ת/23).

6. בתאריך 28.3.01 הגישה התובעת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד משרד הביטחון - מדינת ישראל ונגד שערי צדק (ת.א. 1546/01). התובענה הועברה לבית משפט זה (מחוזי מרכז) בחודש אוגוסט 2007, היא התובענה שבפנינו.

7. בקשות לסילוק התביעה על הסף שהגישו משרד הביטחון ושערי צדק נדחו בתאריך 25.4.04 על ידי רשם בית המשפט המחוזי בת"א (כתוארו אז) השופט שילה. משרד הבטחון ערער לבית המשפט המחוזי בת"א על ההחלטה, וערעורו נדחה ביום 29.11.04 ע"י השופטת דותן (מוצג 7 במוצגי התובעת ת/23). בקשת רשות ערעור שהגיש משרד הבטחון על דחיית הערעור, התקבלה בתאריך 31.12.08 (רע"א 11990/04). בית המשפט העליון קבע כי לאחר שהתקבלה תביעתה של התובעת לתגמולים מכח חוק הנכים, אין היא יכולה עוד לתבוע את המדינה בנזיקין בשל רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לה על ידי גורמי הצבא ועל כן יש צידוק לבקשת המדינה לסילוק התביעה נגדה על הסף. בית המשפט העליון קבע עוד, כי אין בהחלטתו משום הבעת עמדה ככל שמדובר בתביעה נגד שערי צדק (מסמך 5 במוצגי התובעת ת/23).

8. בעקבות החלטת בית המשפט העליון, הגישה התובעת בתאריך 14.5.09 כתב תביעה מתוקן, נגד בית חולים שערי צדק בלבד.

טענות התובעת

9. כתוצאה מכריתת רחמה של התובעת, לא יכלה התובעת וגם לא תוכל ללדת ילדים, ונגרמה לה נכות קשה.

10. החלטת רופאי שערי צדק לנתח את התובעת ולכרות את רחמה הייתה החלטה בלתי מקצועית ושגויה. בשלב שבו נתגלתה מחלתה של התובעת היה אפשר לטפל בה בהקרנות ולא לכרות את הרחם. רופאי שערי צדק לא שקלו כל אפשרות או חלופה רפואית אחרת לכריתת הרחם ולא ביצעו ניסיון לטיפול חלופי לפני הניתוח, למרות שהייתה קיימת חלופה פחות דרסטית והיא טיפול בהקרנות או כריתה של הגידול עצמו, טרם ניתוח כריתת הרחם. נוכח העובדות שהתגלו בעת הניתוח, היה על רופאי התובעת לכרות רק את הגידול ולא את כל הרחם. בפרט לאור העובדה שבטיפול קרינתי סיכויי הישארותה בחיים של התובעת גדולים יותר.

11. הנתבע היה מחוייב לבחון ולהפעיל פתרונות אלטרנטיביים ולהציעם לתובעת, לפני יצירת מצב בלתי הפיך. רופאי שערי צדק לא הפעילו שיקול דעת להקטין את הגידול בהקרנות ולתת לתובעת טיפול חלופי לכריתת הרחם תוך השארת כריתת הרחם רק כאפשרות אחרונה. רופאי הנתבע מיהרו לבצע את ניתוח כריתת הרחם ומשך הזמן בו נקטו בטיפולם היה קצר ובלתי סביר. 

12. רופאי הנתבע לא ביצעו בדיקות רלוונטיות בזמן אמת, לפני ניתוח כריתת הרחם. בטרם אושפזה התובעת אצל הנתבע לצורך כריתת הרחם היא נבדקה לצורך הערכת מצבה בבית חולים איכילוב, שם העריכו את גודלו של הגידול, אך לא נעשתה כל הערכת מצב לגבי האפשרויות הרפואיות הקיימות בפני התובעת. על הנתבע היה לעשות בדיקות מעמיקות משלו - דבר שלא נעשה, ולשקול את האפשרויות הקיימות בפני התובעת לאור התוצאות. על הנתבע הייתה חובה להציג לתובעת אלטרנטיביות רפואיות, והוא אינו רשאי להעביר חובה זו. על כן, גם אם ניתנו לתובעת הסברים לגבי טיפול חלופי בבית חולים איכילוב, לא ניתנו לה הסברים על ידי רופאי הנתבע.

13. לא הסבירו לתובעת את המשמעות של ניתוח לכריתת רחם ולא ניתנו לה הסברים ואפשרות או ברירה של טיפול דרסטי פחות, כמו הקרנות.

הנתבע לא קיים תיעוד עובדות מהותיות בתרשומת הרפואית שערך ולא ערך אנמנזה לפני הניתוח. בתיק הרפואי אצל הנתבע לא קיים כל תיעוד בכתב שהוצגו לתובעת אפשרויות לטיפול חלופי, והעדר רישום החלופות בתיק הרפואי מוכיח כי החלופות לא נמסרו לתובעת. מדובר אף בנזק ראייתי קשה.

כתב ההסכמה עליו הוחתמה התובעת היה כללי, סתמי ומעורפל, ואינו עונה על הגדרת כתב הסכמה שלם והוגן, בפרט כשמדובר בכריתת איבר חיוני.